בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 8.9.19 בע"א 9981/17 צויקלר נ' בן נון, נדונה (בין היתר) השאלה האם חברותו של אדם בעמותה עשויה לפקוע בשל כך שחלפה תקופה ממושכת שבה לא תיפקד באופן אקטיבי כחבר עמותה (למשל לא הגיע לאסיפות כלליות, לא הביע ענין בעמותה ובפעילותה ולא פיקח על המוסדות המנהלים אותה).
במקרה זה לא נכללה בתקנון העמותה הוראה מיוחדת בעניין דינו של חבר לא פעיל, לא מתפקד או בעניין הוצאת חבר מהעמותה בהעדר כל פעילות מצדו.
בית המשפט העליון דחה את טענות המערערים (אשר ביקשו לקבוע כי המשיבים שלא פעלו בעמותה שנים ארוכות, הפסיקו חברותם בעמותה על דרך ההתנהגות) ולפיהן על חברים בעמותה מוטלת חובה לחברות פעילה וקבע כי "הדברים אינם כך. חובות לפעילות אקטיבית מוטלות על בעלי תפקידים בעמותה, כדוגמת חברי ועד, המופקדים על ניהול ענייניה של העמותה ואשר אף ניתן שיהיו זכאים לשכר עבור פעילותם … לעומת זאת, ככל שלא נקבע אחרת בתקנונה של עמותה, שאר החברים בה אינם חבים במימוש זכותם להשתתפות באסיפות הכלליות ובפעילות העמותה … גם אם ניתן לצפות או לקוות שכך יעשו – ואף לפעול להוציאם מהעמותה במקרים המתאימים לכך – זהו עניין של בחירה ולא של חובה."
עוד הבהיר בית המשפט כי ישנם טעמים נכבדים הנעוצים ברצון להבטיח וודאות משפטית, לחייב הודעה בכתב של חבר פורש כתנאי לפרישה מעמותה (אך לא קבע מסמרות בעניין) ואולם גם בהנחה שניתן להכיר בהודעת פרישה שניתנה בעל-פה, במקרה זה לא הצליחו המערערים להוכיח שהודעות פרישה של המשיבים אמנם ניתנו. בהמשך לכך נדחתה בקשת המערערים להכיר בכך שהמשיבים פרשו מהעמותה על דרך של התנהגות, מבלי שנמסרה כל הודעת פרישה פורמלית מטעמם.
בלשונו של בית המשפט: "קיימים שיקולים כבדי משקל שלא להכיר בפרישה על דרך של התנהגות כאשר אופייה ותנאיה המדויקים אינם מוסדרים במפורש בתקנון העמותה. כך, קשה להלום כי ניתן יהיה להכיר בפרישה משתמעת שכזו מקום שבו התקנון "שותק" בנוגע למשכה ומידתה של אי-המעורבות הדרושים לצורך שכלולה, וכן להיבטים נוספים. אלו נוגעים למשל לבירור שייעשה בנוגע למודעותו של החבר לפעילות העמותה בתקופה האמורה (על דרך של וידוא זימונו לאסיפות הכלליות שהתקיימו בה, לדוגמה), ובעיקר לשאלה אם בכוחה של אי-הפעילות האמורה ליצור חזקה חלוטה בדבר רצונו של החבר לפרוש מן העמותה, או שמא בכוחו לסתור אותה בהצהירו אחרת".
לאור דברים אלו, המלצתנו לעמותה שמעוניינת לקבוע הוראה מיוחדת בתקנונה בדבר עילת הוצאה מהעמותה שעניינה העדר פעילות של חבר בה, יהיה עליה להבהיר כך מראש בתקנונה ואף זאת בכפוף לכך שתינתן לאותו חבר לא פעיל, הודעה בכתב על הכוונה להוציאו מהעמותה זמן סביר מראש ולאפשר לו לטעון טענותיו בעניין בהליך של מעין שימוע.
