בשאלה זו מבקשת לעסוק עתירה שהוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. העתירה הוגשה בידי עו"ד שמואל פיינגולד (עת"מ 14732-08-18 פיינגולד נ' תלמי ואח' ). באותו עניין הגיש העותר בקשה להיתר בנייה במסלול הריסה  על פי תוכנית 10038 שאושרה מכוח סעיף 23 לתמ"א 38.
תוכנית 10038 קובעת כי הריסת פנים של מבנה תוך שימור המעטפת מטעמי שימור, תיחשב להריסה לצורך קבלת הזכויות על פי תמ"א 38, גם אם בפועל מעטפת הבניין לא נהרסה.
בתחילת הדרך המליץ מהנדס העיר לאשר את הבקשה שהוגשה ע"י העותר, תוך שהבהיר שהוא רואה בחיוב אפשרות להריסה של קירות ותקרות של בניין אופייני  תוך שימור מעטפת חיצונית.  המלצה התקבלה גם ע"י ועדת שימור. בהתאם להמלצות, אושרה הבקשה ע"י הועדה המקומית. הועדה המחוזית לא הודיעה על התנגדותה לבקשה ובהתאם לכך היא אושרה. לאחר אישורה של הבקשה, הגישו מתכננת המחוז, השכנים והמועצה לשימור אתרים, עררים לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה.

ועדת הערר בהחלטתה קבעה כי הריסה של קירות ותקרות בבניין לשימור תוך שימור המעטפת נחשבת להריסה של מבנה לשימור.  מאחר והריסה של מבנה לשימור אסורה על פי תמ"א 38 ותוכנית 10038 , קבעה ועדת הערר כי אין לאשר את הבקשה.

העותר טען בעתירתו, כי בהתאם לתכנית השימור אין מניעה להרוס קירות פנימיים, תקרות ורצפות, כאשר קירותיו החיצוניים של המבנה נותרים ללא פגע וללא שינוי. עוד טען העותר כי מכוח הוראות חוק התכנון והבניה אין מניעה להרוס קירות פנימיים וכי ממילא כאשר המבנה הפנימי הוא לא יציב ועלול להתמוטט ברעידת אדמה קלה, אין הצדקה למנוע מבעליו לחזקו באמצעות הריסה ובנייה מחדש של תוכן המבנה. יתרה מזו, משך שנים אישרה הועדה המקומית בירושלים הריסה של קירות ותקרות במבנים אופיינים ומבנים לשימור (עליהם חלה תכנית 2878) ובכך יש משום הפליה לרעה של העותר לעומת הטיפול בבקשות אחרות. זאת ועוד, תכנית מחמירה הרבה יותר בדרישות השימור (המכונה "תכנית המונומנטים" הכוללת מבנים מפוארים ומיוחדים לשימור ברחבי העיר ירושלים) איפשרה הריסה של קירות פנימיים ובלבד שההריסה לא תגרום לשינוי באופי האתר לשימור.

העותר טען כי קביעת ועדת הערר עומדת בניגוד להוראות התוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה הקובעת כי אין מניעה לבצע עבודות במבנה לשימור כל עוד  תוכנית השימור אינה אוסרת זאת בפירוש.  במקרה דנן תוכנית השימור אינה אוסרת הריסה של קירות ותקרות.

העותר טען גם כי הרציונל של תוכנית שימור היא שימור המעטפת למען יוכל הציבור ליהנות ממראהו החיצוני של הבניין. אין לציבור תועלת כלשהי משימור קירות ותקרות פנימיים של מבנה לשימור שהוא מבנה פרטי שממילא אין לציבור גישה אליו.

עוד טען העותר כי בכל מקרה של חיזוק מבנה לשימור אין מנוס מהריסת אלמנטים פנימיים כדי לחזק את הבניין.  אם תישאר על כנה החלטת ועדת הערר, הלכה למעשה, לא ניתן יהיה לחזק מבנים לשימור. ועדת הערר לא איבחנה בין הריסה מלאה של קירות ותקרות לבין הריסה חלקית. על פי קביעת ועדת הערר – כל הריסה של קירות ותקרות בבניין לשימור  – אסורה.

לטעמנו החלטת ועדת הערר לא עולה בקנה אחד עם מטרותיה המוצהרות של המדינה, אשר הקימה לאחרונה, בקול תרועה רמה את הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, במטרה לקדם ולעודד את הפעילות היזמית להתחדשות עירונית ברחבי הארץ. כפי שעולה גם מדו"ח חריף של מבקר המדינה ביחס להעדר מוכנות העורף לרעידות אדמה, הרי שספק אם מדיניות גורמי התכנון בירושלים, עולה בקנה אחד עם הוראות תמ"א 38, עם תכליתן, עם המגמה הארצית של חיזוק תוך התחדשות עירונית ועם כוונת המדינה לעודד יזמים לפעול לחיזוק מבנים ברחבי הארץ.

בהתאם לפסק דינו של כב' השופט ע' שחם (מחוזי, י-ם), איסור ההריסה בתכנית 10038 לא מוגבל רק להריסה שאיננה כוללת שמירת חזיתות, אלא גם להריסה של קירות פנימיים ותקרות למשל. בית המשפט קובע למעשה כי הוראות השימור בתוכנית  10038- המפנות להוראות שימור ספציפיות, ככל שישנן – מחמירות יותר מאלו שבתכנית 2878, אשר דווקא קובעת הוראות שימור מתונות מאד ביחס למבנים אופיניים (למרות שאף אחד מהן לא אוסרת מפורשות הריסה של פנים המבנה), וכן ביחס לתוכניות שימור מונומנטים שבה דווקא ניתן לבצע שינוי פנימי ובלבד שאין בו כדי לשנות את אופיו של המבנה המיועד לשימור (תוצאה אבסורדית לכל הדעות).

העותר, באמצעות עו"ד שמואל פיינגולד, הגיש ערעור על פסק הדין (עע"מ 1804/19). אנו נעדכן לכשיינתן פסק הדין בערעור.

המאמרים המפורסמים באתר נועדו למטרות העשרה כללית של לקוחות המשרד, אינם מהווים ייעוץ משפטי ואינם תחליף לייעוץ משפטי.