ביום 1.11.18 חתמה שרת המשפטים על תקנות יסודות התקציב (שיפוט משמעתי), התשע"ח -2018 ומכוחן הוחלו – מעתה באופן רשמי – הליכי משמעת מכוח חוק שירות המדינה (משמעת) גם על עובדי גופים נתמכים ביחס לעבירות לפי חוק יסודות התקציב.
מהן העבירות הרלבנטיות ? בהתאם לסעיף 35א' לחוק יסודות התקציב עובד שביודעין הנהיג או הורה להנהיג שינויים או הטבות (כגון בתנאי שכר, תנאי פרישה), שלא הוסכמו ע"י שר האוצר, או שלא דיווח לממונה על השכר באוצר על תנאי ההעסקה של עובדי המוסד (וכל נתון אחר שהממונה דורש לקבל), עובר עבירת משמעת. בנוסף, לפי סעיף 36 לחוק יסודות התקציב, במקרה שנעברה עבירת משמעת יהיו אשמים בה גם כל מי שבעת ביצוע העבירה היה מנכ"ל, חשב, גזבר, מנהח"ש במוסד, אלא אם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט אמצעים סבירים למניעתה.
מהי תקופת ההתיישנות ? בעניין זה תוקנו התקנות החלות על עובדי מוסדות נתמכים כך שהוארכה תקופת ההתיישנות, משנה אחת לשנתיים. כלומר ניתן להעמיד לדין בגין עבירות שחלפו עד שנתיים ממועד שנודעו לממונה על השכר, או לחשכ"ל, או לנציב שירות המדינה (החמרה לעומת התקנות הקודמות). כמו כן, ניתן להעמיד לדין עובד בגוף נתמך גם לאחר שפרש מתפקידו ובלבד שלא חלפו שנתיים מיום פרישתו או שנה מיום סיום חקירה פלילית, ככל שנפתחה נגדו (לפי המאוחר).
מהם העונשים ? בהתאם לתקנות, אמצעי המשמעת יכולים לנוע בין הקל כבד; החל מהתראה או נזיפה (עונשים שהם גם בסמכות נשיא מוסד להשכלה גבוהה או יו"ר ועד מנהל שלו), ועד להורדת שכר (אמצעי ענישה חדש בתקנות), הפקעת שכר, העברה לתקפיד ופיטורין עם (ובלי) פסילה לצמיתות (עונשים שבית הדין למשמעת בלבד מוסמך להטיל).
על מי יחולו התקנות ? החל מיום 1.5.2019 יחולו התקנות על עובדי גופים נתמכים, בכללם מוסדות להשכלה גבוהה, שהממשלה משתתפת בתקצובם ושר האוצר קבע בהודעה ברשומות כי הם "גוף נתמך" (לכן, נכון למועד זה, התקנות לא יחולו על עובדי מכללות לחינוך והוראה).
יחד עם זאת, לגבי עובדי גוף נתמך שהוא מוסד להשכלה גבוהה, יחולו התקנות באופן מיידי ("לגבי שלב בהליך המשמעתי שטרם התקיים ערב התחילה") והלכה למעשה באופן רטרואקטיבי (ניתן להעמיד לדין בעבירת משמעת שבוצעה ערב התחילה מכוח התקנות העיקריות).
לדעתנו, הוראה זו חותרת תחת עקרון השוויון (עובדי מוסדות השכלה גבוהה מופלים לרעה לעומת יתר עובדי הגופים הנתמכים) וכן פוגעת בעקרון היסוד בשיטתנו ולפיו דבר חקיקה ככלל אינו פועל למפרע (הגם שמדובר בחזקה פרשנית, הניתנת לסתירה). הראציונל מאחורי העקרון, הוא כי חקיקה רטרואקטיבית נוגדת מושגי יסוד מקובלים ואוניברסליים של צדק ופוגעת בשלטון החוק ובוודאות המשפטית. גם על-פי המשפט העברי (שמאז תיקון חוק יסודות המשפט אנו מצווים לפנות לעקרונותיו), נפסלו תקנות שהחילו במפורש את הוראותיהן באופן רטרואקטיבי. דברים אלו נכונים מכוח קו"ח כאשר אנו עוסקים בדין המשמעתי, שאחת ממטרותיו היא לכוון התנהגות אנושית. חקיקה בתחומי הפלילי והמשמעתי נועדה לקבוע כי כל מה שאינו אסור הוא – מותר. החוק, מעצם מהותו, מכוון לפעולות עתידיות. לכן, בחקיקה משמעתית בעלת תחולה רטרואקטיבית יש גם לחטוא לתכלית החקיקה.
המאמרים המפורסמים באתר נועדו למטרות העשרה כללית של לקוחות המשרד, אינם מהווים ייעוץ משפטי ואינם תחליף לייעוץ משפטי.
