החלטתם להקים אתר אינטרנט, אפילו חשבתם על שם מתחם (Domain name), הלכתם לחברה שמקימה אתרים, שילמתם דמי הקצאת שם מתחם ורשמתם את השם אצל רשם מוסמך ע"י איגוד האינטרנט הישראלי, וסוף כל סוף יש לכם אתר שלכם. חשבתם שתוכלו להכניס בו אלו תכנים שתרצו (או לאפשר לאחרים להעלות תכנים על האתר (למשל כמו ב("You tube" , להעלות הגיגים, לשלב לינקים (קישורים) וצילומים. אז זהו שלא.

רוב אתרי האינטרנט מכילים תכנים כתובים, תמונות (ציורים או צילומים), סרטוני וידאו, לעתים גם צלילים, ביחס לכל אלו עלולות להתעורר שאלות משפטיות מורכבות ובעקבותיהן גם תביעות משפטיות נכבדות שעלולות לסבך את הנתבע בתשלום הוצאות בסך עשרות ומאות אלפי שקלים, באופן חריג בחקיקה האזרחית, אף ללא הוכחת נזק שנגרם לתובע.

קיימות מספר סוגיות עקרוניות, ביניהן הנושאים של זכויות יוצרים, סימני מסחר, שמות מתחם, לשון הרע ופגיעה בפרטיות, אותם חובה לבדוק (Rights clearance) לפני שמקימים אתר אינטרנט ובוודאי לפני שמעלים אתר על הרשת. להלן נסקור סקירה בסיסית ולא ממצה, של עיקרי הדברים.

  • סימני מסחר ושמות מתחם – לעתים קרובות (ניתן לראות דוגמאות לכך באתר איגוד  האינטרנט הישראלי בכתובת http://www.isoc.org.il) מתעורר סכסוך בגין הפרת סימן מסחר, בין בעלי סימן מסחר רשום, או מוכר היטב, או אפילו לא רשום אך בעל מוניטין מוכח, לבין בעלי אתר אינטרנט בעל כתובת אלקטרונית (שם מתחם) המכיל את אותו סימן מסחר. במקרים אלו, יכולים הצדדים למצוא עצמם במהרה בבית משפט במסגרת תביעה סבוכה ומורכבת, בוודאי  כאשר מדובר בשם זהה (עם סיומת שונה) כפי שהיה בעניין "websplanet.com" נגד "www.websplanet.co.il" [ת"א (מחוזי ת"א) 1753/07 וובס פלנט בע"מ נ' חזי חזן, תק-מח 2007(4), 8304], או כפי שהיה בעניין "www.expedia.co.il" נגד Expedia העולמית [ת"א (מחוזי יר') 9136/07 Expedia Inc. נ' דרורי יקותיאלי, תק-מח 2008(2), 9468]. אך קיימים מקרים רבים של תביעות גם כאשר אין מדובר בשם זהה, אלא בשם דומה או בעל צליל דומה, למשל כפי שהיה בעניין "zer4u " נגד "zer4me" [ת"א (מחוזי ת"א) 2308/02 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' א. פרחי שדרות חן בע"מ, תק-מח 2002(4), 16318].
    אמנם אין בהקצאה כשלעצמה של שם מתחם למי שאינו בעל סימן המסחר הרשום, להוות הפרה של פקודת סימני המסחר, חוק עוולות מסחריות או כל דין אחר. נדרש שימוש כלשהו בידי המחזיק (ולו מינימאלי, כגון שימוש באתר לשם קישור לאתר אחר), אשר יקים הפרה לפי הפקודה. ככלל, לצורך קביעה כי הייתה הפרה (כלומר שימוש בסימן בידי מי שאינו זכאי לכך), נדרש שימוש מפר. לכן לרוב, כאשר לא נעשה כל שימוש בכתובת האלקטרונית (למשל כאשר המחזיק בשם "רק" התכוון למכור את הזכויות בשם המתחם למתחרה) אין מדובר בהפרת סימן המסחר (אך יכול להיות שמדובר בעוולה לפי חוק עוולות מסחריות כגון, התערבות לא הוגנת כסוג של "Cyber squatting").

כמו כן יש להיזהר משימוש בסימן של אחר לצורך METATAG באתר שלך או לצורך "Google Adwords" [כפי שהיה למשל בעניין בש"א (מחוזי ת"א) 8774/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, תק-מח 2006(3), 3735]. כך גם לגבי מיסגור (Framing) וקישור (Linking) עם אתרים אחרים, תוך שימוש בסימן המסחר שלהם, באופן העלול ליצור מראית עין של קשר מסחרי או עסקי בין שתי חברות שאינן קשורות.

  • זכויות יוצרים – בהתאם לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מי שמעתיק יצירה של אחר, ללא רשותו (או מבצע או משדר יצירה, כגון ב-webcasting או מעמיד יצירה לרשות הציבור, כגון בהחלפת קבצי מוזיקה), מבצע הפרה של זכות יוצרים ביצירה (העתקה מוגדרת בחוק כ"עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית… לרבות אחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר… העתקה ארעית של היצירה.." וכיוב'). לכן, אם ברצונך להשתמש בתכנים של גורם אחר, או לאפשר למשתמשי האתר שלך להעלות בו מידע, דעות או פרסומות, תמונות, עליך לקבל רשות לעשות כן (קיימות מספר דרכים לקבלת רישיון שימוש ביצירה, שפירוטן חורג מגדרי רשימה זו). הדברים אמורים הן ביחס לטקסט, הן ביחס לצלילים והן ביחס לתמונות וסרטוני וידאו. יוצאי דופן לכך הם מקרים בהם התכנים הם "בנחלת הכלל" (לדוגמא יצירות שחלפו למעלה מ-70 שנה מאז מותו של יוצרן). במקרים בהם הוכנסו לאתר תכנים ללא קבלת רשות, עלולות להיות לכך השלכות כלכליות כבדות במקרה של הגשת תביעה [ר' למשל ת"א (ירושלים) 8152/06 מעבדות ים המלח בע"מ נ' ג`. דבליו. ג`י בע"מ ואח', תק-מח 2009(1), 3623 וכן ת"א (ת"א) 25689/08 חברת א.מ.פרחים בע"מ נ' בן יצחק חיים ריימונד, תק-של 2009(2), 34396]. הדברים אמורים גם ביחס להפרת הזכות המוסרית של היוצר ביצירה, כלומר כל פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה שיש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר [ר' למשל ת"א (שלום ת"א) 43688/06 רובינגר דוד נ' וואלה! תקשורת בע"מ, תק-של 2009(1), 12104]. יתרה מזו, החוק קובע כי אם בית המשפט ימצא כי הופרה זכות יוצרים (או זכות מוסרית ביצירה), הוא רשאי לפסוק לתובע פיצוי משמעותי בסך של עד 100,000 ₪ (על כל הפרה) אף ללא הוכחת נזק !

לא פחות חשוב, זכות יוצרים באתר ובמרכיביו (החלקים המקוריים) שייכים למי שחיבר אותם לראשונה. לכן, אם בכוונתכם להיעזר בגורם שלישי לבניית האתר שלכם (כגון עיצוב גרפי), חשוב להסדיר מראש העברת זכויות היוצרים המגולמות בהסכם הזמנת העבודה בין הצדדים (הכלל הוא כי זכות היוצרים היא ליוצר היצירה שהוזמנה, אלא אם הוסכם אחרת בכתב).

  • העילות הנזיקיות לשון הרע ופגיעה בפרטיות – הפסיקה בארץ הכירה לא אחת, בכך שאין מניעה להחיל את ההוראות המהותיות של חוק איסור לשון הרע על כותב שפרסם את דבריו ברשת האינטרנט [ר' למשל בר"ע (חיפה) 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר YNET – מערכת הפורומים]. יתר על כן, גם ביחס לספקיות אינטרנט נקבע בשורת פסקי דין כי במקרים שבהם פעלו ברשלנות והתעלמו מפניות להסדרת תכנים יוכלו לשאת באחריות בגין עוולות אזרחיות, לרבות בגין הוצאת לשון הרע (ת"א שלום כ"ס 7830/00בורכוב נ' פורן), פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים וסימני מסחר, שפורסמו באתר האינטרנט אותו הם מפעילים.  בהתאם לפסיקה, בתי המשפט חייבו ספקיות אינטרנט לגלות את שם מפיץ תוכן פוגע, אפילו כאשר לא היה חשש לביצועה של עבירה פלילית של לשון הרע וכאשר על פניו דובר היה בעוולה בנזיקין [ר' למשל בש"א (שלום יר') 4995/05 פלונית (קטינה) נ' בזק בינלאומי בע"מ, תק-של 2006(1), 11480 וכן ה"פ (מחוזי ת"א) 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (אתר האינטרנט NRG), תק-מח 2008(1), 13530]. יש לציין כי לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 פיצוי הנתבע בגין הוצאת לשון הרע או בגין פגיעה במזיד בפרטיות (ולענייננו פגיעה בפרטיות יכולה להיות  פרסום תצלומו של אדם בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו או שימוש בתכנו של מסמך, לרבות מייל אלקטרוני, שלא נועד לפרסום או העתקתו בלי רשות מאת הנמען או הכותב) להגיע עד 50,000 ₪, אף ללא הוכחת נזק !
  • לאחרונה, בין היתר בעקבות הערות בית המשפט בתא (מחוזי מרכז) 13758-04-14‏ צ'רלטון בע"מ נ' 012 סמייל טלקום בע"מ, לפיהן בהעדר הסדר חקיקתי לא ניתן לחייב ספקיות אינטרנט בחסימת אתרים מפרים, עומד לפני קריאה שנייה ושלישית תיקון 5 לחוק זכויות יוצרים ובו מטופלת ההפרה העקיפה (כגון העלאה לרשת של יצירה שהועמדה לרשות הציבור באופן מפר), מוסדרים צווי הגבלת גישה לאתרי אינטרנט מפרים, נקבע הליך לחשיפת זהות מפעילי אתר מפר וכן נקבעות סנקציות פליליות לצד ההפרות. בכך ביטל המחוקק את האמירה הברורה שהיתה מנת חלקה של הצעת חוק מסחר אלקטרוני (שנת 2008), שלפיה יש לשמר את עקרון האנונימיות של בעלי אתרים

לסיכום, חשוב לזכור, כי האינטרנט אינו מקום בו חדלים חוקים מלהתקיים, ובפרט דיני הקניין הרוחני (ובהם במיוחד זכויות של צלמים…), ועל כן יש לנהוג בו, ובאפשרויות שהוא מציע לנו, בזהירות. ויפים לעניין זה דברי כב' השופט אוקון (כתוארו דאז) כי "האינטרנט אינו הופך את המשפט לוירטואלי, כאילו ארע שבר או כאילו  חדלו חוקי הכובד של המשפט לחול על כלי זה באופן שהוא גורר אותנו למצב דמדומים של קיום מעשה או מחדל שאין עלי הם תגובה משפטית מתאימה" [ה"פ (ירושלים) 3137/04 AHAVA (USA) INC נ' ג'. דבלין. ג'י. בע"מ].

האמור לעיל נועד להעשרת לקוחות המשרד אך אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת מומלץ לפנות לעורך דין מומחה במשרדנו. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.