לאחרונה (7.9.18), פסק בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט דרורי [תא (י-ם) 55503-09-14 מנחם כהן נ' יוסף עופר], בפסק דין מקיף (262 עמודים), במחלוקת בין חוקרי יהדות שעסקה בטענות התובע להפרת זכויות היוצרים בההדרה שלו לפירוש הרמב"ן לתורה (מקראות גדולות של הכתר), כי גם בההדרה (סימני פיסוק, עזרי טקסט) ישנן זכויות יוצרים. היצירה המוגנת באותו עניין, בלשונו של בית המשפט הנכבד, היא "בחירת כתב היד ששימש כבסיס לנוסח שפורסם, ההכרעה בין כתבי היד השונים וביצוע הפיסוק שהוא בעל משמעות רבה". בכך דחה בית המשפט את טענת הנתבעים כי ההדרה כשלעצמה אינה מהווה יצירה מוגנת.
בהמשך, בית המשפט קיבל את טענת התובע כי זכותו המוסרית הופרה בכך שלא ניתן לו קרדיט כפי שניתן למהדירים אחרים, אולם דחה את טענתו המרכזית של התובע כי נפגעה זכותו המוסרית בפן של "שלמות היצירה". נפסק כי מאחר וההדרה מבוססת על כתבי יד עתיקים, כל אחד מהחוקרים יכול לכתוב מחקר המתבסס על כתבי יד שונים וכי ההחלטה לפיה קריאה מסוימת שמופיעה ב"מקראות גדולות הכתר" אינה נכונה ויש להעדיף על פניה קריאה אחרת, אינה מהווה סילוף של יצירת התובע, אלא מימוש הזכות האקדמית למחקר. בלשונו של בית המשפט הנכבד: "העובדה שהנתבעים בחרו הכרעת נוסח, או של מילים או אחרת, הסוטה ממה שהכריע התובע, אינה פגיעה בזכותו המוסרית של התובע, אלא מהווה שלב בהתפתחות המדעית. על כן, יש לדחות את הטענה כאילו השינויים שעשו הנתבעים בנוסח הרמב"ן שבחומשי "הכתר" היווה סילוף עבודתו של התובע".
בפסק דינו נשען כב' השופט דרורי במספר עניינים על פסק הדין בעניין קימרון (2790/93). כך קבע כי בהשראת אותו פסק הדין מצא שישנן זכויות יוצרים גם למהדיר טקסט "ולבטח, כאשר מדובר בזכות מוסרית שבו משקיע איש המדע ימים ולילות, ידע וכישרון, גם אם מדובר ביישומם והפעלתם על טקסט שלא הוא כתב אלא מקורו בדורות עברו". עוד נפסק כי רכיב הפיסוק, מחייב הכרעה פרשנית ולכן גם הוא חלק מ"פעולות היצירה" של ההדרה לפירוש הרמב"ן (וזאת למרות שהטקסט המקורי קיים מזה מאות שנים).
יחד עם זאת, התביעה בכללותה נדחתה, לרבות התביעה לצו מניעה וצו עשה קבועים שיחייבו את הנתבעים שלא למכור את הספר שפרסמו ולאסוף את מעט העותקים שנמכרו (הסכום המקורי שנתבע הועמד לצרכי אגרה ע"ס 800,000 ש"ח ולאחר הליך ממושך, בן 4 שנים, ו-15 דיונים, נפסק פיצוי כספי כולל בסך של 12,500 ש"ח, ללא הוצאות משפט ושכ"ט היות שביהמ"ש קבע כי מרבית טענות הנתבעים התקבלו). לעניין גובה הפיצוי, הנמוך ביחס לסכום המופרז שנתבע, קובע השופט דרורי כי הביא בחשבון את התיקון המהיר באתר האינטרנט של המכללה הנתבעת ומתן הקרדיט לתובע, כשלושה חודשים לאחר הפרסום המקורי ובעקבות מכתב הדרישה של התובע שנענה ללא דיחוי וכן הביא בחשבון את תום הלב והעדר הזדון של שני החוקרים הנתבעים.
ביום 4.11.18 הגיש התובע ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין, אנו נעדכן לאחר שיידון.
